מהו מפרק הכתף? ומה תפקידו?
מפרק הכתף הינו המפרק בעל טווח התנועה הגדול ביותר בגוף.
והוא מורכב משלוש עצמות עיקריות: עצם הזרוע, עצם השכמה ועצם הבריח.
וארבעה מפרקים אשר אחראים על חופש התנועה שנדרש לתפקוד תקין של הגפה העליונה:
המפרק הגלנו-הומרלי שהוא המפרק כתף העיקרי והוא אחראי למרבית חופש התנועה של הכתף ובשל כך מועד לפציעות ופריקות.
המפרק האקרומיו-קלויקולרי נקודת המגע בין זיז האקרומיון של עצם השכמה לקצה המרוחק של עצם הבריח, מיוצב ע"י מעטפת מפרק נוקשה ורצועות חזקות השומרות את המפרק במקומו, פגיעה במפרק זה שכיחה בנפילה ישירה על הכתף הגורמת לקרע במייצבי המפרק (המעטפת והרצועות) ולתזוזה (כלפי מעלה בד"כ) של עצם הבריח ביחס לאקרומיון.
המפרק הסטרנו-קלויקולרי נקודת המגע בין הקצה המקורב של עצם הבריח לעצם החזה, שותף לנשיאת העומסים הפועלים על הגפה העליונה, פריקה של מפרק זה שכיחה פחות אולם עלולה להיגרם בעקבות חבלה או נפילה על היד.
המפרק הסקפולו-טורקלי אין זה מפרק אמיתי אלא שטח המגע בין המשטח הקדמי של עצם השכמה לחלק האחורי של כלוב הצלעות, תנועת עצם השכמה ביחס לגוף תורמת לטווח התנועה של הכתף (כשליש טווח התנועה) ומאפשרת תפקוד תקין של הגפה.
הבנת האנטומיה המורכבת של מפרק הכתף ותפקיד המבנים השונים בשמירה על התפקוד התקין של המפרק, חיונית בתהליך האבחנה של פגיעות הכתף השונות ובחינת דרכי הטיפול.
מהי פריקת כתף? ומה גורם לפציעה הזאת?
- פריקת כתף מתרחשת כאשר עצם הזרוע נמשכת בכוח מהמשטח המפרקי של השכמה שאליו היא מחוברת.
פריקת הכתף יכולה להיות קדמית, כאשר ראש עצם הזרוע זז קדימה, או אחורית, כאשר ראש עצם הזרוע נע לאחור, כאשר מעל ל – 90% מפריקות הכתף הינן קדמיות.
ישנם 2 סוגים של פריקת כתף:
פריקת כתף חלקית (סאבלוקסציה) כאשר עצם הזרוע זזה באופן חלקי בלבד ממקומה בשקע הגלנואידי. במרבית המקרים הזרוע תחזור למקומה באופן עצמוני, אך כן ידרש טיפול פיזיותרפיה על מנת לשקם את המפרק ולמנוע פריקה חוזרת.
פריקת כתף מלאה (דיסלוקציה) כאשר עצם הזרוע יוצאת לחלוטין משקע הגלנואיד (בעצם השכמה). במקרים כאלו חייבים להיעזר ברופא אורתופד אשר ישיב את עצם הזרוע למקומה.פריקת כתף היא פציעה נפוצה, בעיקר בקרב אנשים העוסקים בספורט.
מפרק הכתף הוא המפרק התנועתי ביותר בגוף המאפשר ליד לנוע לכיוונים רבים. תכונה זו מגדילה את הסיכויים לחוסר יציבות ולכן, מבין כל המפרקים בגוף, מפרק הכתף הוא בעל הסבירות הגבוהה ביותר לסבול מפריקות. פריקת כתף יכולה להתרחש במקרה של תנועה קיצונית, התנגדות גדולה על היד בתנוחה מסויימת או תאונה, בה למעשה מופעל כוח רב על הכתף ומושך את ראש עצם הזרוע החוצה מהשקע. לאחר פריקה ראשונה, ישנה שכיחות גבוהה של פריקות נוספות, אשר לעיתים מתרחשות ללא כל חבלה, זאת משום שפגיעה בגופים המייצבים של המפרק יכולה להוביל לאי-יציבות כרונית.פריקת כתף יכולה לקרות לכל אדם בכל גיל, אולם ישנם כמה גורמי סיכון שהיכרות עימם עשויה למנוע מצב זה:
גמישות יתר: הסיבה העיקרית לפריקת כתף הינה גמישות יתר של הרצועות סביב המפרק (מעטפת המפרק). גמישות זו מאפשרת לעצם הזרוע, בתנועות בטווח קיצוני, להגיע לנקודת אל-חזור בלי התנגדות מספקת. בנקודה זו הסיכוי לפריקה גבוה מאוד. - פעילות ספורטיבית: בעיקר בענפי ספורט בהם קיימת תנועה של הזרוע הצידה, או כלפי מעלה, תוך סיבוב האמה – למשל בענפי הג'ודו, הכדורסל, כדוריד, שוער בכדורגל, התעמלות מכשירים ועוד.
- גיל: בגיל צעיר קיים סיכוי גבוה יותר לפריקת כתף בעקבות פעילות גופנית אינטנסיבית, השתתפות בספורט אתגרי ונטילת סיכונים. כמו כן, בגילאים צעירים המפרקים יותר גמישים ועלולים להגיע לטווחים המסכנים את יציבות המפרק.
- פריקות כתף קודמות: מטופלים שכבר חוו פריקת כתף בעבר נמצאים בסיכון גבוה יותר לפריקת כתף חוזרת, בייחוד אם הכתף והרקמות שבאזור המפרק לא טופלו ולא החלימו כראוי.
- סיבות גנטיות: מחלות הפוגעות במפרקים, התקפים אפילפטיים, ליקויים מבניים, חולשת שרירים פתולוגית, כל אלו ועוד עלולים להגדיל את הסיכוי לפריקת כתף.
מה הם הסימפטומים של פריקת כתף? ואיך ניתן לאבחן את הפציעה?
-
- כאב חד.
- נפיחות מקומית.
- קושי משמעותי בתנועה.
- הכתף מרגישה לא יציבה.
- הכתף אינה יושבת במקומה ועלולה להיראות מעט מעוותת.
- תחושת נימול לאורך הזרוע והאמה, או הירדמות – במידה ויש נזקים עצביים.
כמו בכל פגיעה, הבדיקה לאבחון הבעיה תתחיל מתשאול על פרטי האירוע כדי להבין את מנגנון הפציעה. חשוב לדעת על פציעות עבר שהיו באותו מפרק, ובמיוחד אם היו פריקות קודמות או שזו הפעם הראשונה. כמו כן, בודקים אם קיימת פגיעה בכלי דם או בעצבים. אבחון חוסר יציבות כרונית של כתף כולל בדיקה גופנית הבוחנת את רמת חוסר יציבות הכתף ובמפרקים אחרים. כדי לאשש את האבחנה יכול הרופא לבקש לבצע בדיקת דימות, כגון צילום רנטגן, כדי לראות אם קיימת פגיעה ברקמת העצם או MRI, המספקת תמונה ברורה של רקמות רקות – רצועות וגידים המקיפים אל מפרק הכתף.
איך ניתן לטפל בפריקת כתף?
קודם כל, יש לפנות בהקדם למיון כדי שרופא יבדוק שזו אכן פריקת כתף ויערוך בדיקות נוספות כדי לוודא שאין פגיעות נוספות, כגון שבר או פגיעה בעצבים או בכלי דם. לאחר מכן הרופא יחזיר את הכתף למקומה.
לאחר השבת עצם המפרק למקומה המשך הטיפול שמרני יכלול מנוחה לאזור, מניעת תנועות סיבוביות והרמה של הזרוע (לעתים על ידי קיבוע), וטיפול פיזיותרפי לשיקום האזור.
תקופת המנוחה יכולה להימשך כשישה שבועות, והיא מאפשרת לרקמות לרפא את עצמן. לאחר שישה שבועות, כאשר האזור מחלים מעט ניתן להתחיל לשלב תנועה במסגרת טיפול פיזיותרפיה המותאם לצרכים וליכולות של המטופל. ברוב המקרים, בפריקה ראשונה ברירת המחדל היא פיזיותרפיה, ניתן להגיע לאחר שיקום שמרני טוב לתפקוד בצורה מלאה. במהלך הפיזיותרפיה הפיזיותרפיסט ישמור על טווחי תנועה מלאים של הכתף, יחזק את שרירי חגורת הכתף והשרירים המייצבים ויעבוד עם המטופל על חיזוק בסופי טווחים וכן על תפקוד בזוויות ה'פחות בטוחות' של הכתף.
כדי להפחית את הסיכויים לפריקות כתף חוזרות, יש לחזק משמעותית את השרירים המייצבים של הכתף. חשוב לעבוד על רוטציות כתף כנגד התנגדות ויש לעשות זאת בזוויות שונות של המפרק. בשלבים מתקדמים מבצעים תרגילים פונקציונאליים המערבים את כל מרכיבי הכושר הדרושים לענף ספורט שבו עוסק המטופל.
מטרת השיקום בפיזיותרפיה היא לשפר את תפקוד מפרק הכתף, במיוחד בטווחים העלולים לסכן את יציבות המפרק ובכך למנוע פריקת כתף נוספת.
שיקום מוצלח יסייע למטופל לאמץ הרגלי תנועה נכונים ואיכותיים יותר ובכך לשמר את בריאות הכתף לאורך שנים.
