פריצת דיסק

מהו דיסק בין חולייתי? ומה תפקידו?

עמוד השדרה שלנו מורכב מחוליות חוליות כשרשרת ארוכה המתחילה בצוואר ויורדת מטה במורד הגוף. הדיסקים (טבעות סחוס) הם מבנים מעגליים הנמצאים בין כל זוג חוליות בעמוד השדרה. הדיסק מורכב מחלק פנימי רך דמוי ג'ל אשר מוקף בטבעת של רקמה קשיחה. זוהי בעצם "כרית" רכה שמשמשת בולם זעזועים. במצב בו מתערערת יציבות הגוף, טבעות אלה סופגות לחץ של מאות קילוגרם. דיסקים אלו בולמים את הזעזועים המופעלים על עמוד השדרה.

מהי פריצת דיסק? ומה גורם לפציעה הזאת?
פריצת דיסק, או בלט דיסק, הינה מצב של שחיקה ברקמת הדיסק שבין חוליות עמוד השדרה.
פריצת דיסק מתרחשת כאשר הסיבים החיצוניים והקשיחים שמקיפים את החומר הרך נחלשים או נקרעים עקב חבלה או בשל בלאי במהלך ההזדקנות. בשל היחלשות המעטפת החומר הרך שנמצא במרכז הדיסק בולט החוצה (בלט דיסק), וכאשר המעטפת נקרעת, החומר הרך פורץ החוצה (פריצת דיסק).

הליקויים בדיסק (בלט או פריצה) מופיעות בדרך כלל בעמוד השדרה המותני, היות שזה המקום שנושא את מרבית המשקל בעמוד השדרה, אך הן יכולות להופיע בכל מקום אחר בעמוד השדרה, לרבות בעמוד השדרה הצווארי. בלט או פריצת דיסק יכולים להופיע בפתאומיות או להתפתח בהדרגה במהלך שבועות, חודשים ואפילו שנים, ויכול להתקיים גם ללא כאבים או הגבלה כלשהי בתנועת עמוד השדרה או בתפקודו של האדם.

מה ההבדל בין בקע, בלט ופריצת דיסק?

ההבדל בין בקע, בלט ופריצה הוא בדרגת החדירה של החומר הפנימי דרך הטבעת החיצונית של הדיסק.

בשלב הקל ביותר, סיבי המעטפת החיצונית נחלשים, והחומר הפנימי חודר לתוך הסיבים החיצוניים. המצב הזה נקרא "בקע דיסק".

כאשר נגרם הרס משמעותי של סיבי המעטפת החיצונית, החומר הפנימי מתחיל לבלוט החוצה. זהו מצב שנקרא "בלט דיסק".

כאשר כל הסיבים שמקיפים את הדיסק נקרעים לגמרי, החומר הרך שבמרכז הדיסק נשפך החוצה, וזהו מצב שנקרא "פריצת דיסק".

עד כמה שזה נשמע מוזר, אין קשר בין דרגת הפגיעה בדיסק לבין עוצמת התסמינים. לעיתים בלט קטן יגרום לתסמינים קשים, ולעומת זאת פריצה גדולה יכולה להיות בלתי מורגשת.

מה הם הסימפטומים לפריצת דיסק? ואיך ניתן לאבחן את הפציעה?

רבים מאתנו מסתובבים עם פריצת דיסק ואפילו לא יודעים על קיומה, זאת כיוון שמצב זה של ליקויים בדיסק (פריצה או בלט דיסק) יכולה להיות ללא תסמינים , כלומר שלא נרגיש בהם בכלל.
למעשה, מחקרים שבדקו אנשים שאינם סובלים מכאבי גב ו/או הקרנות לירך או לרגליים, גילו שאצל 65% מהם קיימת פריצת דיסק או בלט דיסק. עובדות אלה מבליטות את הטענה שגם אם יש לאדם פריצת דיסק, אין משמעות הדבר שיסבול בהכרח מכאבים והגבלה.

אף שבמרבית המקרים פריצת דיסק לא תגרום לתסמינים כלשהם, הרי במקרים מסוימים עלול הדיסק הפרוץ ללחוץ על חוט השדרה או על שורשי העצבים שעוברים בסמוך לדיסק (השורשים הם העצבים שיוצאים מחוט השדרה ומעצבבים את האיברים השונים).

אם נוצר לחץ על חוט השדרה או על השורשים, יגרום הדבר לתסמינים באיבר שאותו מעצבב השורש הפגוע. לדוגמה, אם דיסק ילחץ על השורש של העצב שמעצבב את כף הרגל, המטופל יסבול מתסמינים שיופיעו בכף הרגל, ואם הדיסק ילחץ על השורש שמעצבב את השוק, המטופל יחווה תסמינים בשוק.

בעמוד השדרה המותני יוצאים העצבים לגפיים התחתונות (אגן ורגליים), ולכן בעת פריצה של דיסק בעמוד השדרה המותני יוקרנו התסמינים לרגל. לרוב צד אחד, ימין או שמאל, יהיה מעורב, מאחר ופריצת הדיסק בדרך כלל מתרחשת לאחד הצדדים של עמוד השדרה.

מהצוואר יוצאים העצבים לגפיים העליונות, ולכן בעקבות פריצת אחד הדיסקים בצוואר עלולים התסמינים להופיע באזור הכתפיים, בזרועות או בכף היד.

התסמינים יכולים להיות:

• • כאבי גב.
  • כאבים ברגליים / כאבים בצוואר
  • עקצוצים
  • תחושת רדימות בעור.
  • במקרים מתקדמים עלולים להיפגע העצבים המוטוריים, מה שיגרום לחולשת שרירים ואפילו לשיתוק מלא.

לרוב, תסמיני פריצת דיסק מתחילים עם הופעתם של כאבי גב תחתון מתמשכים, או בסדרה של אירועים חוזרים של כאבים באזור הדיסק הפרוץ (מרכז עמוד השדרה) ויהיו מלווים בנוקשות תנועתית במיוחד בבוקר. מצב כזה שנמשך זמן רב, עלול להביא להחמרה בסימפטומים ולהגיע למצב של כאבים מוקרנים לגפיים התחתונות, לתחושות עצביות כגון רדימות (נימול), עקצוצים וחולשה שרירית, בהתאם לפריסה העצבית של האזור הפגוע.
סוג התסמינים ועוצמתם תלויים בעוצמה שבה הדיסק מגרה את העצבים או לוחץ עליהם. כל התסמינים עלולים להחמיר במאמץ ובעת שינויי תנוחה.

ישנם גורמים שונים שמעלים את הסיכון לפתולוגיה בדיסק; המשמעותי שבהם הוא הנטייה הגנטית של כל אדם, שכן מבנה הדיסק ואופן התנועה של הגב משתנים מאדם לאדם. גורמים אישיים אלו הם שיקבעו אם תתרחש פריצת דיסק ויתרה מכך, הם שיקבעו האם האדם אכן יסבול מכאבים והגבלה או שמא נוכחות הפגיעה בדיסק כלל לא תורגש.

הגורמים החיצוניים שעל פי המחקרים מעלים את הסיכון להתפתחות של ליקויים בדיסק:

• עקמת.
• ליקוי יציבתי מולד.
• אנשים הסובלים מעודף משקל קיצוני ו/או חולשת שרירים קיצונית (היפוטונוס, מצבים בריאותיים שונים).
• אנשים העובדים בעבודות פיזיות הכוללות הרמת משאות.
• עובדים השוהים זמן ממושך בישיבה על מושב רוטט (נהגים, מפעילי מיכון כבד וכו').
• עובדים בעבודות משרדיות המצריכות ישיבה מול מחשב לאורך רוב שעות היום.
• ספורטאים חובבים ומקצועיים אשר אינם דואגים לחיזוק מספיק סביב עמוד השדרה.
• הורים צעירים אשר נאלצים לשאת את ילדיהם לפרקי זמן ממושכים בתנוחות לא מאוזנות (לרוב על הידיים ולא במנשא מתאים).

אבחנה מדויקת של הסיבה לכאבי הגב היא כמובן קריטית להתאמת הטיפול, אך לרוע המזל קשה מאוד להשיג אבחנה כזאת. הקושי הזה להגיע לאבחון מדויק נובע משתי העובדות שלא כל פריצות הדיסק הן סימפטומטיות ושאצל כ־65% מהאוכלוסייה תתגלה בבדיקת הדמיה פתולוגיה של דיסק אחד לפחות. לכן מטופל שמגיע לרופא כדי לברר את הסיבה לכאבי הגב שלו עלול לסבול מסימפטומים הקשורים למבנים אחרים בעמוד השדרה (כמו שרירים או מפרקים), אך בבדיקת ההדמיה תתגלה אצלו פריצת דיסק, והכאבים ייוחסו לה. לכן ניתן להסיק שגם אם רואים בהדמיה פריצת דיסק, הדבר אינו מוכיח שזוהי הסיבה לכאבים, מכאן שהשלב הראשון בדרך להחלמה מלאה נוגע לאבחון מקצועי, כך שמאוד חשוב לעבור אבחון אצל פיזיותרפיסט מנוסה.

אבחון של פריצת דיסק נעשה על פי הסימפטומים, בדיקה פיזיקאלית ובדיקות הדמיה, ניתן לבצע צילום רנטגן, בדיקת CT או MRI. צילום רנטגן אינו מיטבי לאבחנה של פריצת דיסק אך יכול לסייע לשלול גורמים אחרים ולעיתים להדגים פריצת דיסק. בדיקה ה MRI רגישה יותר מבדיקת ה CT שכן היא מדגימה באופן טוב יותר את הדיסק ורקמות רכות אחרות. יש לזכור שבלט דיסק ו\או פריצת דיסק קיימים בעשרות אחוזים מהאוכלוסיה ויתגלו ברב בדיקות ה CT שנבצע מעל גיל מסויים ולכן בדיקת ההדמיה לא עומדת בפני עצמה אלא באה לחזק ממצאים שנמצאו בבדיקה הקלינית – סימפטומים ובדיקה פיזיקאלית.

בדיקה נוספת שעשויה לחזק ממצא קליני של פריצת דיסק הינה בדיקת EMG – בדיקה זו בודקת את יכולת ההולכה בעצבים המושפעים עקב פריצת הדיסק. במקרה שהדיסק אכן לוחץ ופוגע בשורשי העצב ייתכנו שינויים בהולכה.

איך ניתן לטפל בפריצת דיסק?

הטיפול השמרני הוא הנפוץ ביותר לבעיות דיסקליות. הוא מתאים כל עוד אין מדובר בפגיעה עצבית שגורמת לחולשת שרירים, לאיבוד רפלקסים או לירידה תחושתית. חשוב לזכור שהכאבים יחלפו בעזרת טיפול שמרני בלבד ביותר מ־90% מהמקרים.

הטיפול בבעיות גב תחתון הכוללות פתולוגיית דיסק (פריצת דיסק או בלט דיסק) נעשה במספר רבדים. ראשית יש לבצע אבחון תנועתי מקיף ולהבין את מקור הסימפטומים וההגבלה. כפי שצוין לעיל, לא כל פריצות הדיסק הן סימפטומטיות ולעיתים המטופל עשוי לסבול מסימפטומים הקשורים במבנים אחרים בעמוד השדרה (לדוגמא שרירים או מפרקים), ולווא דווקא מהפגיעה בדיסק עצמו. לאחר שישנה הערכה מבוססת לגבי אופי ומקור הסימפטומים, יש למצוא את סיבת הפגיעה, כלומר, התהליך והליקוי התנועתי שגרמו להתפתחות הפגיעה בדיסק. לאחר שהושלם תהליך האבחון (מקור הסימפטומים וסיבת היווצרות הפגיעה) ניתן לבנות תכנית טיפול ושיקום מותאמת אישית.

הטיפול בבעיות דיסק בעמוד השדרה כולל מספר היבטים:

הפחתת כאב והקלה על הסימפטומים, שיפור היכולת התנועתית של עמוד השדרה ושל המפרקים השכנים, שיפור התנועתיות של מערכת העצבים, שיפור יכולת הייצוב השרירי סביב עמוד השדרה והאגן.

בכל כאב גב, בייחוד בפריצת דיסק כאובה, קיימת חולשה ויציאה משליטה של המערכת השרירית. ממצב של ייצוב קואורדינטיבי ומתואם של הגב המערכת עוברת להתכווצות חזקה סביב האיזורים הכאובים והדיסק הבולט שהגוף חש כי אינם יציבים. התכווצות חזקה זו, שאנו חשים לעיתים כ”גב תפוס” גורמת לכאב ומעלה את העומסים.

עומסים אלו גורמי לדלקת מכנית ולבצקת וכך נוצר מעגל מרושע בו התכווצות השרירים החזקה גורמת ליותר עומסים בין החוליות, עליה של הבצקת והפרשה של חומרים דלקתיים. כל אלו משפיעים על חוט השדרה או על שורשי העצבים היוצאים מעמוד השדרה וגורמים לכאב, הקרנה ובמקרים קשים לחולשה וחסר תחושתי.

החזרה של השליטה השרירית תביא לירידה של ההתכווצות ההגנתית של השרירים, תוריד את העומסים ואת התהליך הדלקתי, תביא לתנועה טובה ומתואמת יותר של הגב ותאפשר שמירה על בריאות הגב.

על מנת להקל על הכאבים ישנה אף אפשרות לזריקה אפידורלית.

אם טיפול שמרני נכשל ולא נראה שיפור תוך מספר חודשים, יישקל טיפול ניתוחי, שגם במקרה זה, סוג הניתוח תלוי בגורם לסימנים.